כשרות אוכל בסיסי בחו"ל
הרב יניב חניאיאתשריתשעח01/10/2017
שאלה:
אני נוסע לחו"ל לחג עם ילדים ומשפחה. אילו "מוצרים בסיסיים", אפשר לקנות בחו"ל ללא הכשר. נניח- סוכר אפשר? קמח אפשר? פסטה? וכדומה... האם יש לכם רשימה מסודר של מוצרים כגון אלו? האם אתם מכירים רשימה כזו?
תשובה:
שלום וברכה,הפניתי את שאלתך לחברים מעמותת כושרות, העוסקים בזה באופן רצוף, זו התשובה שלהם (הם הפנו אותי לתשובה באתר שלהם)-
https://www.kosharot.co.il/index2.php?id=412254&lang=HEB
תשובות נוספות בנושא-
דבש דבורים
דווקא לא, למרות שהשאלה מצויינת. הרא"ש (רבינו אשר, מגדולי הפוסקים), כותב שלדבש יש תכונה מיוחדת במינה- הוא מטהר את חלקי הדבורים הלא כשרים שבו. הדבר נלמד מעצם הדבש, כי הרי יש כלל שכל היוצא מן הטמא טמא, ואם כך הדבש היה צריך להיות טמא!! אלא שהוא כשר בהכשר מיוחד מהתורה, מה שמכשיר גם את חלקי הדבורה שבו.
דווקא לא, למרות שהשאלה מצויינת. הרא"ש (רבינו אשר, מגדולי הפוסקים), כותב שלדבש יש תכונה מיוחדת במינה- הוא מטהר את חלקי הדבורים הלא כשרים שבו. הדבר נלמד מעצם הדבש, כי הרי יש כלל שכל היוצא מן הטמא טמא, ואם כך הדבש היה צריך להיות טמא!! אלא שהוא כשר בהכשר מיוחד מהתורה, מה שמכשיר גם את חלקי הדבורה שבו.
נזם
נזם זה פחות של להתיר או לא להתיר, כי אין אף רב שיכול לבוא ולומר שזה אסור. זה עניין שנוגע לרוח ההלכה, כפי שאנו קוראים לזה ולכן בהרבה מאוד מובנים זה תלוי בך ובתחושות שלך. מצד שני, אני בהחלט יכול לומר שנזם נתפס בחברה כמשהו לא צנוע ו"מתריס", זה לא נחשב כמו סתם קישוט או כמו טבעת... ולכן לעניות דעתי יש בזה משום פגם מסויים בצניעות, כי כך זנ נתפס. אני חושב שלא ראוי שאשה עם כיסוי ראש, דתיה "באמת" תלך עם נזם, זה פחות צנוע ממה שצריך להיות. מצד שני, כפי שכתבתי זה עניין שתלוי בלב של האדם ולכן ממילא אם את מרגישה שזה חשוב לך מאוד ובעלך אוהב את זה- את זו שתקבעי בסופו של תהליך. צריך לשקול גם את העניין של חילול ה', כי אם אישה דתיה הולכת עם זה וזה נתפס בחברה כמשהו גס ופרובוקטיבי- יש בזה קצת חילול ה'. לגבי הנושא של האימהות- אנחנו לא יודעים אם הנזם שכתוב אצל רבקה היה דווקא באף, או באזניים, אב אין ספק שזה לא עניין הלכתי, זה עניין של אווירה, של תחושה ושל מקובלות... וכיום אני חושב שנזם נתפס כמשהו לא ממש צנוע.
נזם זה פחות של להתיר או לא להתיר, כי אין אף רב שיכול לבוא ולומר שזה אסור. זה עניין שנוגע לרוח ההלכה, כפי שאנו קוראים לזה ולכן בהרבה מאוד מובנים זה תלוי בך ובתחושות שלך. מצד שני, אני בהחלט יכול לומר שנזם נתפס בחברה כמשהו לא צנוע ו"מתריס", זה לא נחשב כמו סתם קישוט או כמו טבעת... ולכן לעניות דעתי יש בזה משום פגם מסויים בצניעות, כי כך זנ נתפס. אני חושב שלא ראוי שאשה עם כיסוי ראש, דתיה "באמת" תלך עם נזם, זה פחות צנוע ממה שצריך להיות. מצד שני, כפי שכתבתי זה עניין שתלוי בלב של האדם ולכן ממילא אם את מרגישה שזה חשוב לך מאוד ובעלך אוהב את זה- את זו שתקבעי בסופו של תהליך. צריך לשקול גם את העניין של חילול ה', כי אם אישה דתיה הולכת עם זה וזה נתפס בחברה כמשהו גס ופרובוקטיבי- יש בזה קצת חילול ה'. לגבי הנושא של האימהות- אנחנו לא יודעים אם הנזם שכתוב אצל רבקה היה דווקא באף, או באזניים, אב אין ספק שזה לא עניין הלכתי, זה עניין של אווירה, של תחושה ושל מקובלות... וכיום אני חושב שנזם נתפס כמשהו לא ממש צנוע.
שיער
אם הכמות של השיער היא ממש גדולה, עד כדי כך שזה מציק ממש, אני חושב שזה ניתן להוריד מעט משם.
צריך להקפיד שהרגליים לא יהפכו לחלקות ממש כמו נשים.
אם הכמות של השיער היא ממש גדולה, עד כדי כך שזה מציק ממש, אני חושב שזה ניתן להוריד מעט משם.
צריך להקפיד שהרגליים לא יהפכו לחלקות ממש כמו נשים.
צדקה
נהגו לתת צדקה לפני התפילה (הכוונה לתפילת עמידה, כפי שאמרו חז"ל- "רבי אלעזר יהיב (נתן) פרוטה לעני והדר מצלי (ואח"כ התפלל)"). ממילא צריך להשתדל לתת את הצדקה כמה שיותר סמוך לעמידה. על פי דברי האר"י נהגו לתת את הצדקה דווקא בזמן אמירת "ויברך דוד". זהו מצד אחד רק מנהג כך שאם אין לך באותו רגע ניתן לדחות את זה, אבל זה מנהג חשוב שכדאי להשתדל לקיימו.
נהגו לתת צדקה לפני התפילה (הכוונה לתפילת עמידה, כפי שאמרו חז"ל- "רבי אלעזר יהיב (נתן) פרוטה לעני והדר מצלי (ואח"כ התפלל)"). ממילא צריך להשתדל לתת את הצדקה כמה שיותר סמוך לעמידה. על פי דברי האר"י נהגו לתת את הצדקה דווקא בזמן אמירת "ויברך דוד". זהו מצד אחד רק מנהג כך שאם אין לך באותו רגע ניתן לדחות את זה, אבל זה מנהג חשוב שכדאי להשתדל לקיימו.
בעד ונגד לשים תכלת בציצית
שלום לשואל הנכבד. וידע כבודו ששאלה זו הינה שאלה טעונה ביותר, ואנסה לתמצת את הדברים ללא אריכות שאין כאן מקומה.
בסוף פרשת שלח לך מצוה התורה את מצות הציצית. אחד הפרטים במצווה זו היא לצבוע את חוט הציצית בצבע תכלת ולקשור אותו עם שאר החוטים הלבנים, כלשון הפסוק: 'דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת' (במדבר טו,לח).
אותו צבע התכלת חייב להילקח מיצור מיוחד הנמצא באוקיינוס, ודמו תואם את הצבע הנ''ל, הרי הוא החילזון. בתקופה העתיקה החילזון היה ידוע ומוכר ואכן אנשים השתמשו בו כדי לצבוע בו את החוטים שלהם וגם האומות השתמשו בו לצביעת בגדי מלוכה, אבל מאז אין אנו יודעים מהו אותו החילזון, ולכן לא נעשה בו שימוש כבר מאז. והנה למעלה ממאה שנה (שנת תרמ״ז) הרבי מרדז'ין, רבי גרשון חנוך ליינר טען שמצא את יצור התכלת, הרי הוא דג הדיונון. ואכן דג זה היה בעבר נפוץ לצביעת בגדים חשובים. הרבי מרדז'ין השווה בספרו הנקרא 'שפוני טמוני חול' את דג זה עם הסימנים השונים שמסרו לנו חז"ל על תולעת התכלת והכריז שהם תואמים את אותו היצור שמצא הוא. לרוב אכזבתו גדולי דורו לא הסכימו עמו ודחו את דבריו. הרב מבריסק הסביר שכיון שדג זה היה ידוע לאורך הדורות ועדיין לא השתמשו בו כדי לצבוע את חוטי הציצית, נחשב הדבר כאילו יש לנו מסורה וקבלה שזו לא התכלת הרצויה.
הרבי מרדז'ין הוסיף לטעון שלכל הפחות הדבר יחשב כספק ואם יצבעו בזה הצבע ואין זה צבע התכלת האמיתי אין הדבר מזיק, ומצד שני זה יכול להיות שאדם ממלא בזה את חובתו המקראית. יתר על כן, הרי הכלל בענין ספקות הוא שבכל פעם שאנו עוסקים במצווה מן התורה כגון זו, נקוט בגישה המחמירה, שהרי ספק דאורייתא לחומרא. בכל זאת הגדולים לא הסכימו איתו אפילו עם טענת הספק מכיון שדין זה שהולכים לחומרא הוא רק אם אחר שנחמיר, ודאי נפשוט את הספק (ראה פמ״ג א״א סי׳ קצד סק״ג ומנחת אשר ח״ב סי׳ ב), אולם כאן גם אם אנחנו לובשים את הצבע הנ''ל הספק נשאר בעינו, שהרי אף אחר צביעת החוטים בהנ''ל אין אנו יודעים אם זהו הצבע האמיתי. לעומתם טענו שישנם מקורות רבים המוכיחים שאנו מחמירים גם כשהספק לא נפשט.
מאוחר יותר אחרים מצאו יצור אחר הנקרא חילזון המורקס. לחלזון זה למרבית הפלא תכונות התואמות בדיוק מופלא את כל הסימנים של התכלת המקורית, ולכן טענו המוצאים שזהו החילזון של תורה. הם ערמו הוכחות לזה מדברי תורה ודברי רבותינו וגם סמכו זאת ע''י ראיות מדעיות. עדיין גדולי הדור לא הסכימו איתם, ולכן עד היום רוב האנשים לובשים חוטים לבנים רגילים בלי אותו חוט הצבוע תכלת.
הדוחים את מציאת החילזון נקטו סיבות שונות. היו שפשוט אמרו שהראיות אינם נכונות ואין זה כלל החלזון המבוקש. לעומתם טענו סיבות הלכתיות לבטל צביעת החוטים בחלזון זה.
אין כאן המקום להאריך בטענות השונות בעד ונגד דבר זה, אולם ננסה ליתן מעט הסבר כדי שהקורא ירגיש קצת במה המדובר.
ראשית יש לדעת שחז''ל לימדונו שאכן צבע התכלת בא מדם החלזון: ''תכלת אין כשרה אלא מן החלזון'' (תוספתא מנחות פ''ט הט''ז).
והנה הסימנים של חלזון המורקס הם כדלהלן:
א. יש לו גוף כעין תולעת או דג ואת גוף החילזון עוטפת קונכייה, שהיא מבנה קשיח.
ב. אותה הקונכיה עשויה משכבות הנדמות לעין הרואה כגלי הים.
ג. יש לאותו החלזון בליטה כעין כיס בה נמצא אותו צבע התכלת.
ד. כיון שחלזון זה אינו מצוי ביותר לכן צבעו יקר.
הבה נראה עתה מה למדונו חכמינו על חלזון התכלת.
על מהותו אמרו: ''חלזון זה גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג''. (מנחות מד,א) ויש שדימו גופו לתולעת (רש''י סנהדרין צא,א ד''ה חלזון) ואכן כך הוא גופו בעוד שעל גבי הקונכייה מראה גלים כים.
דם התכלת כנוס בבליטה ונראה כמונח בשקית ואינו מעורב בגופו, כמו שהעיר רבינו תם בתוספות (שבת עה): ''והשיב לו רבינו תם דדם החלזון הראוי לצביעה מפקד פקיד''.
אותו הצבע היה תמיד יקר ושימושו נעשה בעיקר ע''י אנשי המלוכה או בעלי עושר, כמו שמובא במקורות חכמינו וכן מקורות חיצוניים.
גם השם שקראו האומות לצבע זה תואם את מה שנמצא במקורותינו: פורפירא.
מסקנה:
כמו שכתבנו לעיל, רוב הפוסקים טענו שאין צורך להחמיר (ראה קובץ תשובות לרב אלישיב ח''א סי' ב וכן מנחת אשר ח''ב ס''ב ותשובות והנהגות ח''א סי' כו).
אולם יש שכתבו (ראה דברי הרב ישראל בלסקי בראש ספר לבוש הארון) שהרוצה ליתן חוט תכלת זה על בגדו ודאי שיש לו על מה לסמוך ולכל הפחות שאין לבזות את הנותנים חוט תכלת בבגדם.
נוסף לזאת ישנם עדויות שהרב אלישיב (ראה קובץ אור ישראל תשנ''ח סימן קלט) דן רבות בסוף ימיו בעניין החלזון הנ''ל אם יש לפרסם שזהו אמנם החלזון הראוי לתכלת (שהרי בספרו דחה רק את היצור של הרב מרודז'ין), ובסוף החליט שלא לפרסם על מנת שלא לגרום הוצאות מרובות לכלל ישראל. וכן יבדל לחיים, הראשון לציון הרב יצחק יוסף בספרו הראשון לציון (ח''א סי' א') כתב באריכות לדחות את האומרים שזהו חלזון התכלת, אולם כתב בתוך דבריו שודאי מי שירצה להחמיר לצבוע חוטיו בתכלת יעשה כן אלא שיתן את הציציות בתוך בגדו כדי לא לעורר תשומת לב.
הרב מאיר מאזוז, כפי ששמענו משמו לאחרונה, אומר שבימינו יש יותר סבירות שהדיונות הוא החילזון ולכן יש לשים תכלת. וכך נראה שרבים נוהגים בימינו... ומספר החרדים לדבר השם השמים תכלת גדל.
שלום לשואל הנכבד. וידע כבודו ששאלה זו הינה שאלה טעונה ביותר, ואנסה לתמצת את הדברים ללא אריכות שאין כאן מקומה.
בסוף פרשת שלח לך מצוה התורה את מצות הציצית. אחד הפרטים במצווה זו היא לצבוע את חוט הציצית בצבע תכלת ולקשור אותו עם שאר החוטים הלבנים, כלשון הפסוק: 'דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת' (במדבר טו,לח).
אותו צבע התכלת חייב להילקח מיצור מיוחד הנמצא באוקיינוס, ודמו תואם את הצבע הנ''ל, הרי הוא החילזון. בתקופה העתיקה החילזון היה ידוע ומוכר ואכן אנשים השתמשו בו כדי לצבוע בו את החוטים שלהם וגם האומות השתמשו בו לצביעת בגדי מלוכה, אבל מאז אין אנו יודעים מהו אותו החילזון, ולכן לא נעשה בו שימוש כבר מאז. והנה למעלה ממאה שנה (שנת תרמ״ז) הרבי מרדז'ין, רבי גרשון חנוך ליינר טען שמצא את יצור התכלת, הרי הוא דג הדיונון. ואכן דג זה היה בעבר נפוץ לצביעת בגדים חשובים. הרבי מרדז'ין השווה בספרו הנקרא 'שפוני טמוני חול' את דג זה עם הסימנים השונים שמסרו לנו חז"ל על תולעת התכלת והכריז שהם תואמים את אותו היצור שמצא הוא. לרוב אכזבתו גדולי דורו לא הסכימו עמו ודחו את דבריו. הרב מבריסק הסביר שכיון שדג זה היה ידוע לאורך הדורות ועדיין לא השתמשו בו כדי לצבוע את חוטי הציצית, נחשב הדבר כאילו יש לנו מסורה וקבלה שזו לא התכלת הרצויה.
הרבי מרדז'ין הוסיף לטעון שלכל הפחות הדבר יחשב כספק ואם יצבעו בזה הצבע ואין זה צבע התכלת האמיתי אין הדבר מזיק, ומצד שני זה יכול להיות שאדם ממלא בזה את חובתו המקראית. יתר על כן, הרי הכלל בענין ספקות הוא שבכל פעם שאנו עוסקים במצווה מן התורה כגון זו, נקוט בגישה המחמירה, שהרי ספק דאורייתא לחומרא. בכל זאת הגדולים לא הסכימו איתו אפילו עם טענת הספק מכיון שדין זה שהולכים לחומרא הוא רק אם אחר שנחמיר, ודאי נפשוט את הספק (ראה פמ״ג א״א סי׳ קצד סק״ג ומנחת אשר ח״ב סי׳ ב), אולם כאן גם אם אנחנו לובשים את הצבע הנ''ל הספק נשאר בעינו, שהרי אף אחר צביעת החוטים בהנ''ל אין אנו יודעים אם זהו הצבע האמיתי. לעומתם טענו שישנם מקורות רבים המוכיחים שאנו מחמירים גם כשהספק לא נפשט.
מאוחר יותר אחרים מצאו יצור אחר הנקרא חילזון המורקס. לחלזון זה למרבית הפלא תכונות התואמות בדיוק מופלא את כל הסימנים של התכלת המקורית, ולכן טענו המוצאים שזהו החילזון של תורה. הם ערמו הוכחות לזה מדברי תורה ודברי רבותינו וגם סמכו זאת ע''י ראיות מדעיות. עדיין גדולי הדור לא הסכימו איתם, ולכן עד היום רוב האנשים לובשים חוטים לבנים רגילים בלי אותו חוט הצבוע תכלת.
הדוחים את מציאת החילזון נקטו סיבות שונות. היו שפשוט אמרו שהראיות אינם נכונות ואין זה כלל החלזון המבוקש. לעומתם טענו סיבות הלכתיות לבטל צביעת החוטים בחלזון זה.
אין כאן המקום להאריך בטענות השונות בעד ונגד דבר זה, אולם ננסה ליתן מעט הסבר כדי שהקורא ירגיש קצת במה המדובר.
ראשית יש לדעת שחז''ל לימדונו שאכן צבע התכלת בא מדם החלזון: ''תכלת אין כשרה אלא מן החלזון'' (תוספתא מנחות פ''ט הט''ז).
והנה הסימנים של חלזון המורקס הם כדלהלן:
א. יש לו גוף כעין תולעת או דג ואת גוף החילזון עוטפת קונכייה, שהיא מבנה קשיח.
ב. אותה הקונכיה עשויה משכבות הנדמות לעין הרואה כגלי הים.
ג. יש לאותו החלזון בליטה כעין כיס בה נמצא אותו צבע התכלת.
ד. כיון שחלזון זה אינו מצוי ביותר לכן צבעו יקר.
הבה נראה עתה מה למדונו חכמינו על חלזון התכלת.
על מהותו אמרו: ''חלזון זה גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג''. (מנחות מד,א) ויש שדימו גופו לתולעת (רש''י סנהדרין צא,א ד''ה חלזון) ואכן כך הוא גופו בעוד שעל גבי הקונכייה מראה גלים כים.
דם התכלת כנוס בבליטה ונראה כמונח בשקית ואינו מעורב בגופו, כמו שהעיר רבינו תם בתוספות (שבת עה): ''והשיב לו רבינו תם דדם החלזון הראוי לצביעה מפקד פקיד''.
אותו הצבע היה תמיד יקר ושימושו נעשה בעיקר ע''י אנשי המלוכה או בעלי עושר, כמו שמובא במקורות חכמינו וכן מקורות חיצוניים.
גם השם שקראו האומות לצבע זה תואם את מה שנמצא במקורותינו: פורפירא.
מסקנה:
כמו שכתבנו לעיל, רוב הפוסקים טענו שאין צורך להחמיר (ראה קובץ תשובות לרב אלישיב ח''א סי' ב וכן מנחת אשר ח''ב ס''ב ותשובות והנהגות ח''א סי' כו).
אולם יש שכתבו (ראה דברי הרב ישראל בלסקי בראש ספר לבוש הארון) שהרוצה ליתן חוט תכלת זה על בגדו ודאי שיש לו על מה לסמוך ולכל הפחות שאין לבזות את הנותנים חוט תכלת בבגדם.
נוסף לזאת ישנם עדויות שהרב אלישיב (ראה קובץ אור ישראל תשנ''ח סימן קלט) דן רבות בסוף ימיו בעניין החלזון הנ''ל אם יש לפרסם שזהו אמנם החלזון הראוי לתכלת (שהרי בספרו דחה רק את היצור של הרב מרודז'ין), ובסוף החליט שלא לפרסם על מנת שלא לגרום הוצאות מרובות לכלל ישראל. וכן יבדל לחיים, הראשון לציון הרב יצחק יוסף בספרו הראשון לציון (ח''א סי' א') כתב באריכות לדחות את האומרים שזהו חלזון התכלת, אולם כתב בתוך דבריו שודאי מי שירצה להחמיר לצבוע חוטיו בתכלת יעשה כן אלא שיתן את הציציות בתוך בגדו כדי לא לעורר תשומת לב.
הרב מאיר מאזוז, כפי ששמענו משמו לאחרונה, אומר שבימינו יש יותר סבירות שהדיונות הוא החילזון ולכן יש לשים תכלת. וכך נראה שרבים נוהגים בימינו... ומספר החרדים לדבר השם השמים תכלת גדל.
התנדבות כמעשר כספים
לכאורה זה תלוי בסוג העבודה שלך, אם אתה עובד בעבודה שהחישוב שבה הוא לפי שעות (בדרך כלל מקצוע חופשי, עו"ד או משהו כזה), הרי שהשעות שוות כסף, אולם אם לא, לא נהוג לתת התנדבות במקום תשלום. במקרים של שעת הדחק או משהו כזה, יתכן שיהיה אפשר להקל.
לכאורה זה תלוי בסוג העבודה שלך, אם אתה עובד בעבודה שהחישוב שבה הוא לפי שעות (בדרך כלל מקצוע חופשי, עו"ד או משהו כזה), הרי שהשעות שוות כסף, אולם אם לא, לא נהוג לתת התנדבות במקום תשלום. במקרים של שעת הדחק או משהו כזה, יתכן שיהיה אפשר להקל.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא כשרות
מוצרים
